פסק-דין בתיק ת"א 26696-07

1.         בפני תביעה לסעד הצהרתי שהגיש התובע נגד הנתבעת.

2.         בכתב התביעה התבקש בית המשפט לקבוע ולהצהיר כי התובע אינו החייב הנכון בתיקי ההוצל"פ שמספרם 0146858901, 0146857901, 0146850903, להורות ללשכת ההוצאה לפועל למחוק את שם התובע ממעמד החייב בכל תיקי ההוצל"פ הנ"ל ולהורות על ביטול כל ההליכים שננקטו נגד התובע. במהלך דיון ההוכחות נקבע כי פסק הדין אשר יינתן בתיק זה יחול גם על תיקי הוצל"פ נוספים שמספרם 0146859902 ו- 0145562902.

3.         על פי כתב התביעה, תשעת השיקים שבגינם נפתחו שלושת תיקי ההוצל"פ המפורטים בכתב התביעה (להלן: " השיקים") אינם שייכים לתובע כלל וכלל. מכתב התביעה עולה כי שמו של התובע הוא מחמוד חג'אזי ולא מוחמד חג'אזי כפי שצוין על גבי השיקים, מספר תעודת הזהות של התובע אינו מופיע על השיקים וחשבון הבנק הרשום בשיקים אינו של התובע. לטענת התובע, בעיר טמרה שבה הוא מתגורר, משפחת חג'אזי היא חמולה המונה מעל 6,000 נפשות, ובהן מאות הנושאים את השם חג'אזי מוחמד ועוד עשרות הנושאים את השם חג'אזי מחמוד. עוד טען התובע כי מאז צירופו כחייב בתיקי ההוצל"פ לפני שנים רבות, פנה אל ב"כ הנתבעת והסביר את הטעות בזיהוי, ובהמשך אף פנה במספר בקשות להוצל"פ ועתר למחיקתו כחייב, עד שלבסוף ניתנה החלטה בדבר עיכוב ההליכים עד למתן החלטה אחרת.

4.         בכתב ההגנה נטען כי עומדות לנתבעת טענות השתק או מניעות עקב מעשה בית דין וכן בשל התיישנות או שיהוי. על פי כתב ההגנה, התובע פנה אל בית המשפט בהליכים שונים כולל התנגדויות לביצוע שטר מספר שנים לפני כן, וכל בקשותיו נקבעו לדיון ונדונו או נמחקו, כך שלתובע היה יומו בבית המשפט, והוא מנוע מלחזור ולטעון את מה שטען כבר לפני 11 שנים וגם לפני כן. כתב ההגנה מפנה בין היתר להחלטתה של כב' ראש ההוצל"פ שרון הינדה מיום 5.6.05 בתיק הוצל"פ 0146850903 שבה נדחתה בקשתו של התובע למתן צו לבנק המזרחי לגלות מיהו החייב בתיק על פי מספרי חשבון, ונקבע כי משהעלה התובע את טענותיו בדבר טעות בזיהוי בהתנגדויות לביצוע שטרות והללו נדחו, אין הוא יכול להישמע עוד בטענות אלה. התובע לא ערער על החלטה זו.

עוד עולה מכתב ההגנה כי עוד ביום 12.9.91 הוגש בתיקי הוצל"פ שבהם שם החייב הוא מוחמד חג'אזי הנושא ת"ז זהה לזו של התובע, תצהיר של אדם בשם מוחמד חג'אזי שהצהיר בין השאר כי מסר את השיקים על חשבון קניית מוצרים מהנתבעת באמצעות סוכנה - אורלי שיווק מוצרי חשמל בע"מ. לטענתה של הנתבעת, אין אלא להסיק כי מגיש התצהיר הנ"ל הוא התובע בענייננו אשר הודה כי סחר עם הנתבעת וחתם על השיקים, ורק לימים שינה את הטקטיקה או האסטרטגיה והחל לטעון שאינו החייב הנכון בתיקי ההוצל"פ. עוד טענה הנתבעת כי אין צורך במומחיות של גרפולוג כדי להבחין בבירור שחתימת התובע המופיעה על גבי התצהיר מיום 12.9.91 הנ"ל זהה לחתימות על מרבית השיקים. לגבי יתר השיקים נטען כי החתימה המופיעה בהם שונה במקצת, אך זאת מאחר שהתובע משנה בשיטתיות את חתימותיו, ולתמיכה בטענה זו צורפו מסמכים שונים אשר נחזה כי הם נושאים את חתימתו של התובע.

כמו כן ועל רקע האמור לעיל טענה הנתבעת כי התובע הגיש את התביעה כשידיו אינן נקיות, ואין הוא יכול לנסות ולהישמע בטענות של צדק.

5.         במקביל להגשת כתב ההגנה הגישה הנתבעת גם בקשה לסילוק התביעה על הסף. כב' השופט שינמן (כתוארו דאז) אשר דן והכריע בבקשה זו קבע בסעיף 7 להחלטתו בין השאר כי "התובע מראה, לכאורה, ראיות טובות לכך שהוא אינו החייב הנכון בתיק ההוצל"פ וכי אדם אחר הוא זה אשר חייב, ועל כן הנני סבור כי מטעמי צדק ועל מנת לא לגרום לעיוות דין ואי צדק, יש ליתן לתובע לנסות ולהוכיח את טענותיו, כי אינו החייב הנכון, זאת עד לסוף ההליך". בסעיפים 8 ו- 9 להחלטתו קבע כב' השופט שינמן כי אין מקום לדחות את התביעה בגין מעשה בית דין, התיישנות או שיהוי, אולם בסעיף 10 להחלטה קבע כי הוא מתיר לנתבעת לשמור את טענותיה המובאות בבקשה עד לסוף ההליך.

6.         התובע ערך תצהיר עדות ראשית שבו חזר על הטענות בכתב התביעה, וכן הוסיף כמה טענות חדשות. בסעיף 9 לתצהירו הצהיר התובע כי מעולם לא עסק בשיווק מוצרי חשמל ולא היה לו כל קשר עסקי עם הנתבעת, כשלדבריו, לאורך כל הדרך ביקש חשבונות, פרטים ומסמכים על העסקה עם הנתבעת. כמו כן הצהיר התובע כי הגיש לתיק בית המשפט אישור מטעם הבנק ותצהיר של החייב האמיתי, מושך השיקים, שעל שמו מתנהל חשבון הבנק ואשר היה בבעלותו בזמן הרלוונטי לתביעה בית עסק לשיווק מוצרי חשמל.

התובע צירף לתצהירו מכתב של מר דוד עמר מבנק מזרחי טפחות מיום 28/11/07 שלפיו חשבון מספר 35253707 נוהל על שם חג'אזי מוחמד בעל ת.ז. 035253707 ונסגר באוגוסט 2003. כמו כן צירף התובע לתצהירו תצהיר קצר של אדם בשם מוחמד חג'אזי בעל ת.ז. 035253707 אשר רק במהלך דיון ההוכחות התברר לראשונה כי הוא אחיו של התובע. אותו מר מוחמד חג'אזי הצהיר כי הופתע ונדהם לגלות שהשיקים שהוגשו לביצוע בתיקי ההוצל"פ הנ"ל משוכים מחשבונו בבנק המזרחי, אולם עקב טעות הופיע שהחייב הוא התובע. עוד הצהיר מר מוחמד חג'אזי כי לא ידע על קיומם של תיקי ההוצל"פ, ונודע לו על כך רק לאחרונה.

7.         עו"ד חוה בראוד-פורת ערכה תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת. מהתצהיר עולה כי המצהירה היא עורכת דין במשרדו של בא כוח הנתבעת וליוותה את עניין הטיפול בשיקים מתחילתו. עו"ד בראוד-פורת חזרה והפנתה לאמור בתצהיר שהוגש ביום 12.9.91 הנ"ל, והצהירה כי רק ביום 13.10.99 הגיש התובע תצהיר שבו שינה את גרסתו וטען שאינו החייב. עוד מפנה התצהיר לשורה של מסמכים שמהם עולה לכאורה כי התובע נוהג לשנות את צורת חתימתו. בהמשך התצהיר פורטו ההתנגדויות שהגיש התובע וההחלטות או פסקי הדין שניתנו לגביהן אשר לדברי המצהירה, מראים ללא צל של ספק כי לתובע היה יומו בבית המשפט וכי העילות שהעלה בהתנגדויותיו ובבקשותיו הן אותן עילות שהוא מעלה בכתב התביעה.

עו"ד בראוד-פורת צירפה לתצהירה בין השאר חוות דעת של מומחה להשוואת כתבי יד, עו"ד יצחק חגג. בהמשך ההליך וברשות בית המשפט הוגשו שתי חוות דעת משלימות של עו"ד חגג.

8.         בדיון ההוכחות הראשון נחקרו בחקירות ראשיות ונגדיות מר מוחמד חג'אזי (אחיו של התובע) וכן מר דוד עמר והגב' אורלי לובטון מבנק המזרחי. בהמשך נחקרו בחקירות נגדיות התובע ועו"ד בראוד-פורת. בדיון ההוכחות השני נחקר עו"ד חגג בחקירה נגדית.

9.         במהלך דיוני ההוכחות ביקש ב"כ התובע להגיש חוות דעת מומחה מטעמו בתגובה לחוות הדעת המשלימות שהוגשו מטעם הנתבעת. בתום דיון ההוכחות השני, ניתנה החלטה שבה נקבע בין היתר כי על התובע להגיש חוות דעת תוך 30 יום, ו"לאחר המצאת חוות הדעת לבית המשפט תינתן החלטה נוספת באשר להמשך הדיון בתיק". בהמשך ולבקשת ב"כ התובע נדחה המועד להגשת חוות הדעת ב- 20 יום, אולם הלכה למעשה הוגשה חוות דעתה של הגב' חנה קורן מטעם התובע כחודש לאחר המועד הנדחה. בעקבות זאת הוגשו לבית המשפט הודעות, בקשות ותגובות שונות לגבי המשך ההתנהלות בתיק ובעניין קבלת חוות הדעת מטעם התובע וכן התנהל דיון במעמד הצדדים בעניין זה, אך עקב טעות לא ניתנה החלטה בסמוך לאחר הדיון. בשלב מסוים הוגשו מטעם שני הצדדים בקשות להגשת סיכומים, ובעקבות זאת נקבעו מועדים להגשת סיכומים בהתאם.

10.     באי כוח הצדדים הגישו סיכומים בכתב.     

דיון

11.     דינה של התביעה להידחות, וזאת כפי שיפורט להלן, הן מן הטעמים שהעלתה הנתבעת בתחילת ההליך, דהיינו מעשה בית דין, התיישנות או שיהוי, שימוש לרעה בהליכי משפט ואי ניקיון כפיים של התובע והן לגופו של עניין, משלא הרים התובע את הנטל הנדרש להוכחת תביעתו.

החלטתו של כב' השופט שינמן

12.     התובעת טענה עוד בבקשתה לסילוק על הסף כי יש לדחות את התביעה בשל מעשה בית דין, שימוש לרעה בהליכי משפט, אי ניקיון כפיים, התיישנות ושיהוי.